צרפת

 היא מדינה הנמצאת במערב אירופה ומחזיקה במספר טריטוריות ביבשות אחרות. היא משתרעת בין הים התיכון לתעלה האנגלית ולים הצפוני ומנהר הריין לאוקיינוס האטלנטי. צרפת נקראת לעתים בפי תושביה "ההקסגון" בשל הצורה המשושה שלה.

צרפת גובלת בבלגיה ולוקסמבורג בצפון מזרח, בגרמניה, שווייץ ואיטליה במזרח, במונקו בדרום מזרח, ובאנדורה וספרד בדרום. צרפת גם מחוברת לבריטניה דרך מנהרת התעלה העוברת מתחת לתעלה האנגלית. היא המדינה המתויירת ביותר בעולם; מגיעים אליה 75 מיליון תיירים זרים בכל שנה.

צרפת היא דמוקרטיה והאידאלים המרכזיים של הרפובליקה מבוטאים בהצהרת זכויות האדם והאזרח. זוהי מדינה מפותחת בעלת הכלכלה השביעית בגודלה בעולם מבחינת התמ"ג. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי והחברה הגדולה ביותר מבחינת שטח. צרפת היא אחת החברות המייסדות של האו"ם והיא גם חברה בארגון המדינות המתועשות וחברת קבע במועצת הביטחון של האו"ם.

צרפת מחולקת ל-26 חבלים עשרים ושניים מהם נמצאים בצרפת המטרופולינית וארבעה נמצאים מעבר לים. החבלים עצמם מחולקים שוב ל-100 מחוזות  ממוספרים. מספר זה משמש בדרך כלל במיקוד של האזור ובלוחיות הרישוי של המכוניות באזור. ארבעה מהמחוזות הללו נמצאים בטריטוריות מעבר לים והם משמשים גם כמחוזות וגם כחבלים, אולם הסטטוס שלהם זהה לזה של החבלים ביבשת. מאה המחוזות מחולקים ל-341 רבעים ואלו שוב מחולקים ל-4,032 קנטונים. קנטונים אלו מחולקים ל-36,680 קומונות שהן רשויות מקומיות עם מועצה נבחרת. שלוש קומונות, פריז, ליון ומרסיי מחולקות שוב ל-45 רבעים מוניציפאלים.

החבלים, המחוזות והקומונות נקראים כולם "קולקטיבים טריטוריאלים"זאת אומרת שיש בהם אסיפות מקומיות ומנהלות. הרבעים והקנטונים הם רק חלוקות אדמיניסטרטיביות. אולם עד 1940 גם הרבעים היו קולקטיבים עם אסיפה נבחרת, עד שנוהג זה הושעה על ידי משטר וישי ובוטל על ידי הרפובליקה הרביעית ב-1946.

בנוסף ל-26 החבלים ו-100 המחוזות לרפובליקה הצרפתית יש גם שישה "קולקטיבים מעבר לים", קולקטיב עצמאי אחד (קלדוניה החדשה) ו"טריטוריה מעבר לים" אחת (האדמות הצרפתיות באנטרטיקה). הקולקטיבים והטריטוריות מעבר לים מהווים חלק מהרפובליקה הצרפתית אך לא מהווים חלק מהאיחוד האירופי.

צרפת גם מחזיקה במספר איים באוקיינוס ההודי והשקט.

אדריכלות

טכנית, אין סגנון אדריכלותי הנקרא "אדריכלות צרפתית", למרות שהאדריכלות הגותית בזמנה נקראה "אדריכלות צרפתית". המונח "גותי" הופיע רק בתקופת הרנסאנס כצורת העלבה לסגנון.

לפני האדריכלות הגותית המבנים בצרפת, נבנו בסגנון הרומנסקי. דוגמאות טובות לסגנון זה ששרדו כוללות את בזיליקת סן סרמן בטולוז ומנזר קלוני.

סופה של מלחמת מאה השנים סימל שלב חשוב בהתפתחות הארכיטקטורה הצרפתית; הייתה זו ההתחלה של הרנסאנס הצרפתי בו הוזמנו אמנים מאיטליה וספרד לחצר הצרפתית, ובו נבנו ארמונות מגורים רבים, בעיקר באזור עמק הלואר, שהושפעו על ידי הסגנון האיטלקי. כיום נשארו ארמונות רבים מהתקופה והם כוללים את ארמון שמבור, ארמון שנונסו, ארמון אמבואז ועוד. לאחר הרנסאנס האדריכלות הפופולרית ביותר הייתה בסגנון הבארוק. אולם בצרפת השתמשו בסגנון זה בעיקר בעולם החילוני ולא במבנים דתיים. הכנסייה הקתולית השתמשה באדריכלות הבארוק כדרך למשוך את ההמונים ולייפות את הכנסייה (דוגמה טובה לכך היא בזיליקת פטרוס הקדוש בותיקן), אך תוכנית זו לא הצליחה כל כך בצרפת. הבארוק הצרפתי אחראי למאפיינים רבים בארמון ורסאי, והמפקח על העבודות בארמון, ז'ול ארדווין מנסאר, נחשב לארכיטקט החשוב ביותר בצרפת של תקופת הבארוק. מנסאר היה אחראי גם לבניית הכיפה המרשימה של האינווליד בפריז. מבנים מרשימים מתקופת הבארוק יכולים גם להמצא באזורים שבאותה התקופה לא היו שייכים לצרפת, כמו ארמון סטניסלאס בננסי.

תחת שלטונו של נפוליאון השלישי החל גל חדש של בנייה אורבנית שהייתה מאוד מסודרת ומתוכננת, ושיאו היה בבנייה מחדש של פריז תחת הברון אוסמן. אחד המבנים המרשימים ביותר שעוצבו כחלק מהבניה מחדש הזו הוא בית האופרה גרנייה שנבנה על ידי שרל גרנייה. בסוף המאה ה-19 גוסטב אייפל תכנן גשרים רבים ברחבי צרפת אך עבודתו המפורסמת ביותר היא מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה העולמית של 1889.

במאה ה-20 עיצב האדריכל השווייצרי לה קורבוזיה מבנים רבים בצרפת כמו כנסיית נוטרדאם די או. בתקופה האחרונה האדריכלים הצרפתים מערבבים בין סגנונות אדריכלות חדשים וישנים. הדוגמה הבולטת לכך היא פירמידת הלובר.

ספרות ושירה

תחילת הספרות הצרפתית היא בימי הביניים, אז הצרפתית עוד לא הייתה שפה אחידה אלא חולקה למספר ניבים, וכל כותב השתמש באיות ודקדוק משלו. ז'אנר חשוב בשירה הצרפתית של ימי הביניים היו שירי העלילה  שהחשוב והמפורסם מביניהם הוא שירת רולאן. טקסטים צרפתיים רבים מימי הביניים, כמו טריסטן ואיזולדה ולנסלוט והגביע הקדוש, אינם חתומים. אולם למרות האנונימיות של רוב הכתבים הצרפתיים מהתקופה ישנם מספר כותבים מפורסמים, כמו כרטיין מטרואה.

במאה ה-19 קמו סופרי הנובלות הגדולים כמו ויקטור הוגו, אלכסנדר דומא וז'ול ורן, שהיו מהסופרים החשובים והפופולרים בעולם. סופרים חשובים נוספים בצרפת של המאה ה-19 הם אמיל זולא, גי דה מופאסאן, וסטנדל. גם השירה הסימבולית הייתה תנועה חשובה בשירה הצרפתית של המאה ה-19, עם אמנים כמו שרל בודלר ופול ורלן.

במאה ה-20 הסופרים הצרפתיים הפופולרים ביותר בצרפת ומחוצה לה היו אנטואן דה סנט-אכזופרי, לואי-פרדיננד סלין ואלבר קאמי.